נושאים ברשות
"גלעד לזכרם"
"פסג"ה"
"שורשים"



לוד על מסלול התיירות

 

לוד הינה בעלת עבר היסטורי עשיר המעוגן בממצאים החל מתקופת האבן, התקופה הכאלקוליתית, הברונזה הקדומה ועד ימינו.

לוד היתה פאר מישור החוף של ארץ ישראל בתקופת המקרא ולאחריה. העיר משופעת באתרי תיירות רבים, שרובם מרוכזים בתחומי העיר העתיקה: "פארק השלום", האתר שבו מרוכזים המקומות הקדושים לשלושת הדתות והאתרים המשקפים את תולדות לוד, הכוללים את בית הכנסת "שער השמים", מסגד "אל-עומרי" ברח' גולומב שנבנה בשנת 1268 בפקודת הסולטן הממלוכי בייברס ונקרא ע"ש החליף השני – עומר אבן אל חטאב, כנסיית "סנט ג'ורג'", כנסייה יוונית אורתודוקסית שהוקמה בשנת 1870 ברחוב גולומב בצמוד למסגד, "פסל השלום" של האומן יגאל תומרקין – נחנך בשנת תשל"ז (1977),  בתי בד מהתקופה העותומנית ובהם מכבשים, מתקנים לפריכת הזיתים, חדרי בריכות ואגפים לייצור שמן, שומשומין וטחינה, שרידי "חאן אל חילו" מהתקופה הממלוכית והעותמנית, "גשר ג'ינדאס" – גשר לוד מהתקופה הממלוכית על כביש לוד-נתב"ג, נבנה ב-1273, "הסביל" ברח' החשמונאים, מתקן שסיפק מים לשתייה, ואתרים נוספים במרכז העיר, "באר השלום" הבאר ממוקמת בצידי רח' שדרות ירושלים, המבנה בנוי אבני גזית שוות גודל ומקורה בכיפה המקנה למבנה צביון ייחודי, "עץ השקמה של הנרייטה סאלד", עץ השקמה העתיק הצומח מנגד ל"באר השלום", בצלו נהגה הנרייטה סאלד לנוח בדרכה מירושלים לבקר את חניכי עליית הנוער, תחנת הרכבת העותומנית – "תחנת א-ליד", על מסילת הברזל שנחנכה בשנת 1892 וקישרה בין יפו לירושלים – כיום בניין אגף הבטחון במדרחוב גרטבול, מגדל המים בכצנלסון שנבנה במחצית שנות השלושים על ידי עיריית לוד, וכן אתרים שבהם מומלץ לבקר, מכון הברמן בשד' דוד המלך 20, מכון למחקרי ספרות הממוקם סמוך לספרייה העירונית "לדורות" הכולל את המרכז לחקר גנזי המזרח ומוזיאון, מפעל "אלמז" לעבודות טקסטיל ורקמה אותנטיים אתיופים ועוד...

     

גולת הכותרת של הממצאים בלוד טמון ברצפת הפסיפס שנחשפה בחודש יוני 1996, תוך כדי עבודות להרחבת כביש ברחוב החלוץ, במהלכן נעשו חפירות הצלה ע"י רשות העתיקות. חשיפת הפסיפס עוררה עניין רב בקרב הציבור הרחב, שהגיע בהמוניו לחזות בתגלית, והנושא זכה לסיקור בתקשורת בארץ ובחו"ל.

הפסיפס בלוד, מהמפוארים ביותר שהתגלו בישראל, בגודל 10 מ'X 18 מ' , נשתמר בצורה מדהימה, מתוארך לסוף המאה השלישית ותחילת המאה הרביעית לספירה. פסיפס זה הוא מהפסיפסים הבודדים שהשתמרו בארץ מתקופה זו, והוא גם השלם והשמור ביותר הידוע עד כה בארץ.

ממצא תיירותי זה, המרשים ביותר בתחומי העיר, מעיד על חשיבותה ועושרה של העיר בתקופה הרומית. כיום, הפסיפס מכוסה והעירייה בוחנת מקורות מימון, להקמת מוזיאון ואתר תיירות להצגת הפסיפס וממצאים ארכיאולוגיים נוספים שנמצאו בתחומי העיר, כחלק מטיפוח מסלול תיירות לשלושת הדתות.

יופיה, גודלה, נדירותה והימצאותה במרכז הארץ, הם המקור וההשראה להקמת מוזיאון הפסיפס בלוד.

ללא ספק, הערך ההיסטורי-ארכיאולוגי של הממצא בלב לבה של העיר לוד הוא אדיר, ועשוי להיות אחת הפנינות הארכיאולוגיות – האטרקטיביות במפת הארכיאולוגיה הלאומית.

מעבר לכך, ובחשיבות שאינה נופלת מהמימד ההיסטורי, קיים ערך חינוכי מהותי לגילוי זה, היותו ממצא ומוקד המלמד על שיעור עוצמתה של התרבות הרומית, וכמקור ללמידה היסטורית חוויתית וערכית לילידם – תלמידים שביקרו באתר זה.

חיבור האתר למנזר סנט-ג'ורג' בשביל המקשר והכבישים, שקיימים זה מכבר, מיטיב עם סיכוייה של לוד לעלות על מפת התיירות הארצית בשני מותגים, האחד הקיים סביב הפולחן הקדום של סנט-ג'ורג' והשני החדש – מוזיאון לאמנות הפסיפס בישראל על בסיס רצפת הפסיפס שנתגלתה ורצפות נוספות שקיימות בקרבתה.

קהלי היעד הצפויים לצרוך שיות זה הם מגוונים ועיקרם תלמידי בתי-ספר, תיירות פנים משפחתית, תיירות חוץ, עולי רגל למנזר סנט-ג'ורג', אוכלוסיות האיזור ההולכות וגדלות, אוכלוסיית איזור המרכז בכלל ואוכלוסיות מכל רחבי הארץ, כל השנה כולל סופי שבוע וחגים. אחזקה נכונה, טיפול מקצועי, שיווק קבוע ופרסומים יבטיחו כניסתם של מאות אלפי מבקרים בשנה.

מגוון של פעילויות בנושא הפסיפס אבן וזכוכית לקהלי מבקרים מגוונים יבטיחו כי מוזאון הפסיפס בלוד יהיה מרגע תפעולו הראשון אתר פעיל שיפקד ע"י תלמידים ובני משפחותיהם פעמים רבות.

התיירים שמבקרים בלוד בכנסיית סנט-ג'ורג', חלקם בביקורים חוזרים, ישמחו לפקוד את מוזיאון הפסיפס שיהיו בו כתוביות בלשונם וכך תעיד רצפת הפסיפס על ערכה ועוצמתה התרבותית בימי רומא האימפריאליסטית.

לצורך העניין הוכנה בעבר פרוגרמה לפיתוח תפעולי של מרכז המבקרים במוזיאון הפסיפס, אולם זו לא יצאה אל הפועל בשל היעדר תקציב מתאים.

 

לוד- הלב הפועם של ארץ-ישראל

     

בשנים האחרונות בוצעו בעיר לוד חפירות ארכיאולוגיות רחבות היקף אשר חשפו בפני החוקרים את אחת הערים העתיקות, החשובות ביותר בארץ ישראל.

יוזמה משותפת של שר האוצר, מר אברהם הירשזון בעודו שר התירות, ראש העיר, מר בני רגב, ושל "בראשית" מיסודו של מכון ישראלי לארכיאולוגיה, נועדה לגאול את מכמני העיר תוך שילוב כל חוגי האוכלוסייה בעיר, כשותפים מלאים בתהליך.

     

ההיסטוריה והארכיאולוגיה של העיר לוד

לוד נוסדה לפני כ-8,000 שנה (בתקופה הניאוליתית) בסמוך לאפיק נחל האיילון. בחפירות הארכיאולוגיות נחשפו בתי חומר ואף קברים בהם הוטמנו תושבי האתר. מאז היווסדה, לוד הייתה מיושבת בכל התקופות ההיסטוריות של ארץ-ישראל וככל הידוע זו העיר היחידה בארץ-ישראל ששמרה על יציבות יישובית כה מרשימה. אפילו ירושלים, קיסריה ועכו ננטשו בתקופות מסוימות בעת שלוד נותרה על כנה.

     

לוד נכנסה לדפי ההיסטוריה כבר בימי הפרעה המצרי הנודע, תחותמס ה-3, אשר עבר בלוד בדרכו להכניע ברית של ערי כנען וסוריה סמוך לעיר מגידו. התעודות המצריות מלמדות שלוד הייתה נקודה חשובה על אם "דרך הים", היא ה"אוטוסטרדה" הקדומה החשובה ביותר במזרח הקדום.

     

החל מהתקופה הפרסית הפכה לוד למרכז חשוב לקהילה היהודית. לימים בתקופת המשנה והתלמוד היה בלוד מרכז ראשון בחשיבותו של יצירה רוחנית וספרותית ורבים מגדולי הרבנים חיו בעיר ויצרו בה. גם רבי יהודה הנשיא, אשר היה מזוהה עם ציפורי שבגליל, הרבה לבקר בלוד ופעל בה.

     

בתקופה הרומית, בעת שהארץ נוהלה על ידי האימפריה האדירה, זיהו השליטים את לוד כצומת דרכים מרכזי בארץ ישראל. שבע דרכים אימפריאליות חיברו את לוד עם כל המרכזים החשובים של הארץ ובכך הרומים הפכו את העיר לליבה הפועם של ארץ-ישראל. לוד נקראה באותם ימים “DIOSPOLIS” "עיר האלוהים" וכיאה לעיר האלוהים נבנו בה מקדשים מפוארים והיא הפכה לעיר מפוארת אשר לא נפלה בפארה מקיסריה, מבית שאן ומערים רומיות אחרות. בחפירות בעיר נחשפו וילות רומיות מפוארות ובהן רצפות פסיפס, רהיטי שיש, מטבעות זהב ותכשיטים. גולת הכותרת של הממצאים בני התקופה היא רצפת הפסיפס שנחשפה בוילה רומית מן המאה הרביעית לספירה, בשכונה הנקראת כיום נוה-ירק. רצפת הפסיפס מציגה ספינות מפוארות וחיות ים ויתכן שהדבר מלמד כי בעל הוילה המפוארת היה יורד ים ולכן בחר בסצנות אלה בכדי לפאר את טרקלין ביתו.

רצפת הפסיפס המפוארת של העיר לוד נחשפה בשנת 1996 והיא ללא ספק המרשימה ביותר מבין הרצפות בארץ-ישראל ומהמרשימות בעולם העתיק כולו.

 

     

קטע מתוך רצפת הפסיפס בלוד

     

בלוד נולד וחיי ג'ורג', אשר היה לימים קצין בצבא הרומי. ג'ורג' בחר להפיץ את הנצרות ברחבי העולם בימים בהם הפצת הנצרות נתפסה כעברה ובעיקר הייתה אסורה על חיילי הצבא. אגדות רבות מספרות כי באחד ממסעותיו נתקל ג'ורג' בדרקון מאיים, נלחם בו וגבר עליו. סצנת המאבק בין ג'ורג' הקדוש לדרקון הפכה לאחת מהחשובות באומנות הנוצרית בעולם כולו. בשל פעילותו המיסיונרית הוצא ג'ורג' להורג ע ידי שלטונות הצבא הרומי והפך למרטיר, שכינויו בעולם הנוצרי הרחב ג'ורג' הקדוש. לאחר שנים רבות הובאו עצמותיו לקבורה בלוד וניתן עד היום לבקר בקברו אשר בקריפטה התת-קרקעית של הכנסייה היוונית האורתודוקסית בעיר.

בתקופה הביזנטית הוחלט לשנות את שמה של העיר לוד לגאורגיופוליס, עירו של ג'ורג'. אז הוקמו בעיר כנסיות גדולות ומפוארות.

 

     

ג'ורג' הקדוש נאבק בדרקון

     

במאה ה-7 כבשו המוסלמים את הארץ. השליטים המוסלמים קבעו את לוד כבירה אזרחית של ג'ונד פלסטין (מחוז פלסטין) זאת לאחר שהכירו במרכזיותה של העיר ובהיותה לב העורקים של הארץ. רק לאחר כ-80 שנה ייסדו המוסלמים את רמלה השכנה, אשר נבנתה במיוחד בכדי לשמש כבירה במקום לוד, אשר הייתה מזוהה מידי לטעמם עם התרבות הרומית-ביזנטית.

כשהצלבנים כבשו את ארץ-ישראל הם ידעו היטב על עירו של ג'ורג' ולכן הקימו בלוד קתדרלה מפוארת אשר כל שנותר ממנה הוא אפסיס ואומנות אחדות ששולבו לימים בכנסייה היוונית.

הממלוכים דחקו את הצלבנים מארץ ישראל במאה ה-13 והשתלטו על לוד. הם הקימו בעיר את מסגד אל-עומרי ובנו את גשר ג'ינדאס מעל נחל האיילון, מצפון לעיר. גשר ג'ינדאס העומד על כנו עד היום, הוא מהגשרים העתיקים המרשימים בארץ ישראל.

 

     

גשר ג'ינדס

     

בתקופה העות'מנית הפכה לוד לעיירה מרכזית באגן נחל האיילון ולמרכז חשוב לתעשיית שמן הזיתים ומוצריו. בפארק השלום בעיר נותרו כמה מבני אבן מפוארים אשר שימשו עד לפני כ-60 שנה לייצור השמן ומוצריו. בעיר נבנה חאן יפה (חאן ח'ילו), מסגדים אחדים ובתי אבן יפים ששרדו בחלקם עד ימינו.

     

כשהבריטים כבשו את הארץ הם השכילו להבין (כקודמיהם הרומים) שלוד היא הצומת המרכזי והטבעי של ארץ ישראל. לפיכך החליטו להקים בעיר את תחנת הרכבת המרכזית, בין קהיר בדרום לדמשק בצפון. מצפון לעיר הקימו הבריטים את שדה התעופה הבינלאומי של הארץ אשר נקרא שדה לוד, עד למותו של ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון.

     

הפרויקט התיירותי-קהילתי-ארכיאולוגי בעיר לוד

בימים אלה מתחילה עיריית לוד בפרויקט קהילתי שמטרתו לטפח את הפארק התיירותי-ארכיאולוגי בלב העיר. הניהול המקצועי של הפרויקט יתבצע על ידי "בראשית"  בסיוע משרד התיירות, משרד ראש הממשלה ומשרדי ממשלה אחרים. ייחודו של הפרויקט יהיה בכך שתושבי העיר, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, ותיקים ועולים, צעירים ומבוגרים יוזמנו להשתלב בעיצוב הפרויקט, בתכנונו, בחקר האתרים, בשימור ושחזור המבנים הקדומים ובטיפוחם.

אנו משוכנעים שפרויקט קהילתי כמתואר לעיל, יאפשר להביא לשמירה על האתרים התיירותיים לאורך שנים. מעורבות התושבים בפרויקט תסייע לצור הזדהות שלהם עם האתרים ועם עברה של עירם וכפועל יוצא מכך תגבר הגאווה המקומית של התושבים. אנו רואים בפיתוח התיירותי, מנוף דרמטי לשינוי התדמית של העיר לוד בעיני תושביה, בעיני אזרחי המדינה וכמובן בקרב התיירים הרבים אשר נוחתים בשדה התעופה, דקות אחדות מהעיר, אך כמעט אינם פוקדים אותה.

     

במסגרת הפרויקט בכוונתנו לשמר את בתי הבד, החאן ושאר המבנים הקדומים בפארק השלום. המתחם כולו יוגדר באופן ברור, יוצבו בו שלטים, תותקן תאורה איכותית ויוקדש מאמץ רב לטיפוחו ולאחזקתו כאתר תיירות מן השורה הראשונה.

בהמשך, יושקעו משאבים בטיפוח השכונות הסובבות את המתחם התיירותי ובצירי התנועה המוליכים אליו. יוכשרו חניונים וישומרו מכלולי בתים עתיקים אשר בהם ניתן יהיה לפתוח מסעדות וחנויות לצרכי התיירים.

     

אך כאמור, גולת הכותרת ומוקד המשיכה העיקרי של העיר תהיה רצפת הפסיפס. על פי תחשיבים שערכה העירייה יש צורך להשקיע כ- 1.5 מליון דולר (ארה"ב) בכדי לחשוף שנית את הרצפה ולשמר אותה על ידי מומחים. הקירות שסבבו את הפסיפס ישוחזרו ומעל כל המכלול העתיק יבנה מוזיאון אשר יוכל בו בזמן להגן על הפסיפס ולקלוט קהל של מאות אלפי מבקרים בשנה. כיום, עשר שנים לאחר חשיפת הפסיפס, ברור לנו שהקמת המוזיאון ושימור הפסיפס לא יזכו למימון ממלכתי משמעותי. גאולתו של הפסיפס המפואר תהיה תלויה בנדיבות לבם של אנשים וארגונים אשר יתרמו מכספם למטרה זו.

     

 




קידום אתרים
בניית אתרים: תבונה-מילניום