תאריך: 29-01-2019
הלילה נפטר בשיבה טובה, מיכאל אלמגור ז"ל, הצלם המיתולוגי היקר והאהוב של לוד מראשית ימיה אשר כונה בפי רבים מרצ'לו.
מג'ירסקו (מרצ'ל) מיכאל נולד ברומניה בשנת 1924. "אני צלם מלידה" נהג להתבדח, "כשנולדתי דבר ראשון ראיתי מצלמה, אחר כך את אמא שלי". בהמשך שינה שם משפחתו לאלמגור
מיכאל הינו צלם בן צלם. בילדותו אביו הגיע למסקנה שלא יוכל ללמדו לצלם ולכן שלח אותו ללמוד צילום אצל חבר בעיר מחוז. באותה תקופה החלו הגרמנים לקחת יהודים לעבודת כפייה, וכך לאחר שנה הוא נותר בחנות חברו של אביו כצלם בודד, אז נער בן 16 ושם גם הוא עושה את צילומו הרציני הראשון - תמונה של שופט וכן צילומים לעיתון בצבא הרומני. לאחר המלחמה שב לבית הוריו ועבד עם אביו בצילום. יחד עם צעירים נוספים שהקימו את תנועת "גורדוניה", וכחבר הנהלה יצא להכשרה בסטומרה. חברי ההכשרה עבדו ואת השכר היו מביאים להכשרה כהכנה לקיבוץ שיקימו בארץ. מיכאל עבד כצלם כמובן, כמו כן הוא נשלח לקורס מפקדי הגנה.
בשנת 1947 כשעלה לישראל, תפסו האנגלים את האוניה וגרשו אותו עם כל קבוצת היהודים שעל סיפונה לקפריסין. מיכאל שזרק את מצלמתו לים בהתאם להוראות שקיבלו לפני העלייה לאניה, פגש בחור רומני שהביא איתו מצלמה והפך להיות שותפו. מיכאל צילם הרבה ועשה אלבום על "חיינו בקפריסין", וכן למד עברית.
לאחר הכרזת המדינה, עלה לארץ לבנימינה וחיפש מקום שאין בו צלם. עם שחרורה של העיר לוד, נודע לו שאין צלם בעיר ולאחר מס' ביקורים, קבע בלוד את ביתו. הוא פנה למושל הצבאי בלוד והראה לו את האלבום שצילם בקפריסין וכך זכה לפתוח חנות צילום ראשונה בלוד. מאז ולאורך כל שנות הקמתה של לוד העברית, לא הפסיק לצלם את העיר, ותיעד לאורך השנים את כל האירועים החשובים של העיר לוד הצומחת והמתפתחת.
בשנת 2003 הוענקה למרצ'ל אות יקיר העיר לוד על תרומתו רבת השנים לעיר. כשהשיא את המשואה מעל במת העצמאות בעיר, אמר בגאווה: "אני לודאי בדם, לודאי גאה, טוב לי בלוד".
בשנה האחרונה בעיקר, חלה הידרדרות במצבו הבריאותי, אולם תמיד שמר על החיוך והמורל הגבוה שכה אפיינו אותו.
ראש העיר, עו"ד יאיר רביבו, מסר את תנחומיו למשפחה. "בכל פעם כשהגעתי לבקרו, שמחתי לשמוע ממנו עוד סיפורים נפלאים על ההיסטוריה המדהימה של העיר לוד שללא ספק היה למרצ'לו חלק בלתי נפרד ממנה ובמיוחד מתיעודה לדורי דורות". יהי זכרו ברוך.