ביום ו' באייר תש"ט (5 במאי 1949) העניק שר הפנים, משה שפירא מעמד של עיר, ללוד. "צו בדבר מינוי ועדת העירייה לוד", אשר פורסם בקובץ התקנות 16 מיום כ"ז באייר תש"ט (25.5.1949), העלה את לוד על מפת הערים העבריות במדינת ישראל.

ב- 27.5.1949 התקיימה הישיבה הראשונה של מועצת העיר. בישיבה השתתפו המושל הצבאי , זיגה יעבץ, פסח לב, יעקב קובו, ד"ר גלטנר, מר א. חיון, אליאס איברהים שובייתא, ישעיהו קורן, יוסף סלייפר וגב' חביבה פינקוס.
המושל הצבאי סיפר בישיבה זו על השינויים הרבים שחלו בעיר מיום שחרורה ועד יום הכרזתה לעיר. הוא ציין בהתרגשות: "לא כולם ראו את העיר בראשיתה, בלי מים ובחוסר כול. מה נעים לראות את העיר עכשיו, לובשת צורה אנושית - דבר נרגש ומלבב". יוסף סלייפר ציין כי מחודש דצמבר 1948 נקלטו בה 2500 משפחות המונות כ- 8500 תושבים. תושבי העיר הועסקו ב - 46 מוסדות, אך עדיין היו חסרו בעלי מקצוע מיומנים בתחום הבניין והחקלאות.

ליושב ראש ועדת העירייה נתמנה פסח לב, שגם הוא כתושבי עירו עלה מפולין. אולם למרות היותו עולה, שעלה ארצה לא מכבר, שלט לב בעברית, משום שבפולים עסק בלימוד עברית.
לסגנו של לב מונה אברהם חיון. ועדה זו תפקדה עד הבחירות למועצה העירונית, אשר התקיימו בנובמבר 1950. בתפקיד זה נבחר פסח לב לראשות עיריית לוד. בתפקיד זה כיהן כל העשור הראשון.

מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגרפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.