העת העתיקה
שמותיה הרבים של לוד הם עדות לעתיקותיה ומשתרעים על פני 3500 שנה: רת'ן, לד, לודאה, סנט גורג', דיוספוליס, ליד ולוד של ימינו.
חפירות ארכיאולוגיות שנערכו בלוד מעידות שתחילתו בתקופה הכלכוליתית (3500 לפנה"ס). לוד נזכרת גם בספריו של יוסף בן מתתיהו ובספר האונומומסטיקון של אבסיוס, שחי בקיסריה במאה הרביעית לספירה.
מיקומה של לוד על הדרך מחוף הים אל השפלה ומשם לירושלים וגם על הדרך המחברת בין מצרים לסוריה שם אותה על המפה בכל התקופות.
לישיבת יהודים בלוד ישנן עדויות ברורות החל ממלכות יאשיהו בתקופת המקרא, דרך התקופה ההלינסטית והממלכה החשמונאית ועבור לתקופה הרומית. בשנת 48 לפנה"ס, בימי שלטונו של יוליוס קיסר, הפכה לוד לעיר פלך חשובה. לאחר חורבן בית שני היגרו יהודים רבים ללוד ותחת מנהיגותו של רבי אליעזר בן הורקנוס, בחיר תלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי, ייסדו בה קהילה מסודרת עם מוסדות ציבור, בית מדרש, בית ספר, בית כנסת והסנהדרין התכנסה בה.
בשנת 118 לספירה השתתפו יהודי לוד במרד נגד שלטון רומי. המרד דוכא באכזריות ויהודים רבים נהרגו. כך היה גם במרד בר כוכבא (132 - 135 לספירה) ואחריו נדדו יהודים רבים צפונה לגליל. עם הכיבוש הערבי ב- 640 לספירה חוסל היישוב היהודי בלוד.
כשהחלה הנצרות להתפשט במאה השנייה לספירה הגיעו ללוד עולי רגל נוצריים כדי לפקוד את קברו של גיאורגיוס הקדוש , שנודע עד היום כג'ורג' הקדוש הורג הדרקון, פטרונה של אנגליה.
הערבים קראו ללוד - ליד וכשנבנתה רמלה על ידם ב- 716 תפסה זו את מקומה של לוד כעיר מרכזית. בתקופה הצלבנית (1099 - 1266) שהתאפיינה במלחמות בין הנוצרים למוסלמים, עברה לוד מספר פעמים מיד ליד. הצלבנים נכנסו ללוד כשתושביה המוסלמים ברחו ממנה ומצאו את הריסותיה של כנסיית סנט גורג', שיקמו אותה והיא אף שימשה כמבצר על אם הדרך לירושלים. אחר כך שבו המוסלמים בראשותו של צאלח א-דין וכבשו את העיר. עם זאת המשיכו לגור בלוד, אלה לצד אלה, נוצרים ומוסלמים.
כיבוש הארץ ע"י הממלוכים היטיב עם לוד, לאחר שהשליט הממלוכי ביברס הרס את ערי החוף מפחד פלישה צלבנית וכך התחזק מעמדה של לוד שהפכה לעיר נפה. ביברס בנה את גשר ג'ינדאס על אחד מיובליו של נחל איילון, בכניסה הצפונית של העיר. הגשר קיים עד היום.
בתקופת השלטון הע'ותמאני היתה לוד עיר שולית ליד רמלה בירת המחוז וכל התיעודים מדברים שירדה מגדולתה. עם זאת לא פסקו עולי רגל לפקוד את כנסיית סנט ג'ורג' החרבה ואת סביבתה הירוקה של העיר.
אחרי שעברה לוד לשליטת הבריטים ב- 1917 התחילו עבודות השיקום של מסילת הרכבת לירושלים והמסילה אף הוארכה ממצרים דרך לוד עד לחיפה. כהקימו הבריטים את השלטון האזרחי בארץ ב- 1920, הפכה לוד לעיר המחוז ובכך הוחזרה לה עטרתה. מתוך: ענר זאב, 2001, סיפורי ערים, הוצאת משרד הביטחון.
נתוני הטפוגראפיה המישורית הנוחה של לוד ומרכזיותה איפשרו לה לשמש כצומת דרכים ראשית בארץ, בכל הדורות כפי שהיא גם כיום. זה ההסבר לעובדה שלמרות המשברים שלוד עברה לאורך הדורות: מלחמות, כיבושים, חילופי שלטון, תקופות שפל ורעידות אדמה, העיר תמיד התאוששה בזכות תיפקודה העיקרי כעיר תחבורה ראשית בארץ ישראל.
מתוך: זוהר ברעם, מאמעוס ועד לוד שפלה מלוד ועד הים עמק