התוכנית לכיבוש לוד ורמלה החלה לקרום עור וגידים זמן קצר לפני תחילתה של ההפוגה הראשונה. בשלב הראשון תוכנן כיבושן של הערים הללו בלבד, ועל-כן נקראה התוכנית המבצעית הקשורה בכך, בשם "לודר" (לוד-רמלה). בשלב השני הורחבה התוכנית מעבר לכיבוש שתי הערים הללו. המשימה הייתה "לשחרר את העיר ירושלים ואת הדרך אליה מלחץ האויב", על-כן נוספו לרשימת היעדים גם לטרון וגם רמאללה. כשלב זה שונה השם מ"לודר" ל"לרל"ר" (לוד-רמלה-לטרון-רמאללה).

עיקרי התוכנית הראשונה של מבצע "לרל"ר" הוצגו בפני שר הביטחון ב-4 ביוני, שנת 1948. על-פי עקרונות התוכנית הזאת, הוצע לתקוף את הערים הללו בשני ראשים: הראש האחד יכלול שני גדודים, אשר יכבשו תחילה את וילהלמה (בני עטרות), את דיר-טאריף ואת בית-נבלא, ויסגרו את האגף השמאלי עד בן-שמן. גדוד אחר יתקוף מאל-בריה את דניאל, את ג'ימזו ואת ח'ירבה זוהיריה. תוכנית זאת הציעה לכתר את לוד ואת רמלה ולא לתקוף אותן חזיתית. על-פי התוכנית צריך היה גדוד אחד להיות מרותק בחזית הערים הללו. ומאחר שעל גיבוש לוד ורמלה רק נרמז, נתבעו למשימה רק ארבעה גדודי רגלים.

בשבוע השני להפוגה שונתה התוכנית על-ידי המטה הכללי. השינוי כלל כיבוש שדה-התעופה והערים לוד ורמלה. מאחר שבתוכנית זאת דובר כבר על כניסה לשדה-התעופה ועל כיבוש שתי הערים, הוגדל הכוח הנדרש לשבעה גדודים ולשתי פלוגות. בניגוד לתוכנית הראשונה, שדרשה כוח רגלי בלבד, שיבצו מתכנני התוכנית השנייה גם כוחות מסייעים מחיל-השריון ומחיל-התותחנים. גם בתוכנית זאת הוצעו שני ראשים לפעולה: ראש אחד עתיד היה לכבוש את נמל-התעופה, תוך שהוא מרתק את הכוחות העוינים בראש-העיין; ואילו הראש האחר עתיד היה לכבוש את וילהלמה, ואת לוד ולכתר את רמלה.

גם תוכנית זאת לא הוגשמה, ובארבעה ביולי, שנת 1948, הוצגה בפני שר הביטחון תוכנית "לרל"ר" משופרת משתי קודמותיה: תקיפת לוד ורמלה בשתי זרועות - אחת צפונית ואחת דרומית - כיבוש שתי הערים הללו והפניית הכוחות הלוחמים - לאחר שיסיימו את משימתם - ללטרון. מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגרפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.
בשלב השני עתידים היו לכתר את כוחות הלגיון בלטרון ולהתקיפם מן העורף. על-פי תוכנית זאת נחלק המבצע לשתי גזרות: הגזרה המערבית - כיבוש נמל-התעופה, לוד, רמלה וכפרי הסביבה, ובגזרה המזרחית - כיבוש השטחים בין שער-הגיא לבין פרוזדור ירושלים. תוכנית זאת דרשה הקצאת כוחות מורכבים מאלה שנדרשו לתוכניות המבצעיות אשר קדמו לה. בתוכנית החדשה גובשו הצעות בדבר הכוחות אשר ישתתפו במבצע והוחלט מה תהיה

משימתו של כל כוח כפי שנראה להלן

  • גדוד "אלכסנדרוני" - משימתו הייתה ריתוק כוחות האויב בראש-העיין (שבה היו מקורות המים לירושלים) ולאחר מכן כיבוש וילהלמה (בני עטרות) ויהודיה.
  • חטיבה 8 - משימתה העיקרית הייתה כיבוש שדה-התעופה והעיר לוד. החטיבה אמורה הייתה להיות מורכבת מארבעה גדודים; שני גדודי שריון, גדוד פלמ"ח מחטיבת "יפתח" וגדוד מחטיבת "קרייתי".
  • יחידת בן שמן ("קרייתי") - תפקידה היה לחסום את כוחות הלגיון, שהיו בבית-נבלא.
  • שני גדודים לכיבוש רמלה - גדוד פלמ"ח מחטיבת "יפתח", וגדוד "קרייתי".


תוכנית "לרלר" לא פירטה בכל גלגוליה דבר בקשר למפקד המבצע, ומינויו בא רק שלושה ימים לפני תחילתו. בשבעה ביולי נתמנה יגאל אלון למפקדה של תוכנית לרל"ר. לסגנו מונה יצחק רבין, אשר היה גם קצין המבצעים במטה. עם מינויו של יגאל אלון שונה שם מבצע לרל"ר למבצע "דני". על-פי דבריו של מולא כהן (מפקד חט' "יפתח" שלחמה במבצע), ניתן השם על-יד הלוחמים עצמם לזכרו של דני מס, מפקד מחלקת ההר, אשר חש לעזרת גוש-עציון הנצור, ונפל עם ל"ה חייליו בקרב. ד"ר אלחנן אורן מציין, כי השם ניתן על-ידי מפקד המבצע כדי לגנוז את שם "לרל"ר", שנראה לו מלאכותי (אורן, א'. בדרך אל העיר - מבצע "דני". הוצאת מערכות, 1976, עמ' 59).