לוד היא אחת הערים העתיקות ביותר בארץ ישראל. אלפי שנים, דרך התקופות הפרהיסטורית הניאוליטית והכלכוליתית, היתה לוד יישוב חקלאי. בתקופת הברונזה לוד גדלה כיתר ישובי עמק איילון. כי ישובי ארץ ישראל כבר קישרו בין "הקשת הפוריה" שמצרים היתה בדרומה ומסופוטומיה ופיניקיה בצפונה. ניתן לשער כי ללוד היה שימוש תחבורתי כיישוב על אם הדרך בציר מסופוטמיה פיניקיה ומצרים. לראשונה הוזכרה בין הערים שכבש תחותימס השלישי (גדול המצרים הכובשים - כבש גם את ארץ ישראל והקים באזור המזרח התיכון ממלכה מצרית גדולה מאד. חי בין השנים 1450 - 1504 לפנה"ס). מתוך: זוהר ברעם, מאמעוס ועד לוד שפלה מלוד ועד הים עמק.
ברשימה זו מופיעה לוד "רתי"ן" (RTWN ). לפי זה הייתה קיימת כבר לפני כ - 3500 שנה. בתקופה המצרית הייתה לוד מרכז מנהלי ובמרוצת הזמן הוחל שמה על ארץ ישראל כולה. במשך כמה מאות שנים, אין העיר מוזכרת בשום מקור היסטורי עתיק. לפיכך משערים, שהעיר עמדה בחורבנה רוב התקופה שלפני ואחרי כיבוש הארץ ע"י יהושע. בפרק זמן זה מוגדרות 3 תקופות: התקופה הכאלקוליתית 3500 - 2400 לפנה"ס, תקופת הברונזה הקדומה 3200 - 2400 לפנה"ס ותקופת הברונזה התיכונה והמאוחדת 2400 - 1400 לפנה"ס. מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגראפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.