יורשו של מוחמד, הכליף אבו באכר, הסתער על ארץ ישראל בשנת 634 והתחיל בכיבושה. הוא הנחיל מפלה לסרגיוס, נציבה הביזנטי של ארץ ישראל, בסמוך לים והחל בהתקדמותו לתוך הארץ. ב- 30 ביולי, שנת 634 הובס הצבא הביזנטי ליד אגאדין (בין בית גוברין ללוד). את התבוסה המוחלטת נחלו הביזנאטים ליד הירמוך בתקופתו של הכליף עומר בן אל-ח'טאב, אשר השלים את כיבוש ארץ ישראל ע"י הערבים כולל ירושלים. מתוך: ברעם, זוהר, לוד מאמעוס ועד לוד שפלה מלוד ועד הים עמק).
מתוך קינה עתיקה נראה כי הכיבוש של לוד היה מלווה בטבח עקוב מדם: "ועשו צרים ויבקעו הרות ללוד ובחורים מעץ כשלו ושק תפרו עלי גלוד, וישכלם אם הילוד ועל זה אסלוד, ואמה על עשרת הרוגי לוד".
במאה ה - 7 כבש המוסלמי עמר-אבן-אל-עאף את לוד ועשה אותה לבירת המחוז שנקרא אז פלסטין. אז הוחזר לה שמה הקודם בגירסה הערבית א-ליד. בשנת 716 החליף סולימן מבית אומייה את העיר רמלה ועשה אותה מרכז מסחרי חשוב ובירת הארץ. העיר רמלה הייתה בעלת צביון ערבי מוסלמי והתחרתה בלוד הנוצרית. אז עברו אליה רבים מיושבי לוד, והעיר לוד ירדה למדרגת כפר עני.
בסוף תקופה זאת סבלה לוד בשני רעידות אדמה, אשר פגעו במישור החוף. רעידת האדמה הראשונה אירעה ב- 5 בדצמבר 1033 והרעידה השנייה בשנת 1067 שהרסו חלק מהעיר. ".

מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגראפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.