תושבי לוד המשיכו לעסוק בחקלאות גם לאורך התקופה הנדונה. העיר על כל עיבוריה נראתה מטופחת ביותר, עד שהייתה "עטורת גנים מכל עבריה, פרט לצד המזרחי הקרוב לגבעות." עצי הזית, שבהם השתבחה העיר, המשיכו להרשים את המבקרים הרבים ולעורר בהם התפעלות רבה. סלה מריל, שהיה אחראי לעבודות המחקר של החברה האמריקאית לחקר ארץ-ישראל, כותב בהתפעלות רבה על מטעי הזיתים של לוד: "העץ שמור מכל רע, עומד עם צמרתו הרחבה, וענפיו מתפשטים למרחק של 80 רגל, וקצותיהם נוגעים בקרקע. העלווה צפופה, והעצים העתיקים נראים פורחים כאילו בצעירותם."עצים אלה סיפקו "שמן זית, תעשיית סבון, ענפי העץ לכלים וחפצי נוי שהוכנו במפעלים ונמכרו כמזכרות מארץ הקודש". נוסף על מטעי הזיתים ניטעו באזור בשנת 1905 פרדסים רבים. משפחת דהמש, שהייתה מכובדת ועתירת נכסים, נטעה פרדסים בדרום העיר ובמערבה, וכך השתלבה לוד ביצוא ההדרים, שהחל לשגשג בתקופה זאת. מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגרפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.
חלק מן הפרדסים הללו קיים עד היום באזור הסמוך לתחנת הרכבת ונמצא בבעלותו של מר דהמש, בנו של הנוטע המקורי. נוסף על מטעים אלה, שהיו חלק מן החקלאות אשר נועדה ליצוא גידלו התושבים עצי פרי רבים: תותים, תמרים, תאנים וגפנים לצריכה מקומית. חלקות המזרע המשיכו להיות כבקדמא דנא: תבואות וקטניות. מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגרפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.
השינוי העיקרי בתקופה זאת חל באמצעי התובלה. התוצרת החקלאית שנועדה ליצוא, כגון שמנים, סבון והדרים, הובלה לנמל יפו ברכבת זעירה, שנקראה בלשון עממית "טראזינה". רכב זה, שפותח על-ידי דרא-זין, שובש בפי המקומיים ל"דראזינה", והוא החליף את הנמל, שהיה בהמת המשא העיקרית עד אז.
שוק הבהמות, שעליו מסופר בתקופות הקודמות המשיך להתקיים גם בתקופה זאת. בגלל השימוש ברכבות, אפשר להוביל ללוד כמויות גדולות יותר של סחורות ושל בהמות. בשוק הבהמות הגדול ביותר בארץ סחרו בבהמות מכל הסוגים. השוק התקיים בלוד בכל יום חמישי. מכל הארץ הגיעו אליו סוחרים עם מרכולתם ועם מוצרי סחרם. יש אומרים שאל השוק הגיעו אפילו מלבנון הסמוכה. ביום-השוק נראתה לוד כשוק ענקי. השוק המשיך להתקיים גם בתקופת המנדאט (לפי עדותם של כמה תושבים ערבים ונוצרים שעימם שוחחתי, נערך השוק ביום ראשון ולא ביום חמישי, כפי שהיה בתקופה העות'מאנית), והוא נערך בצפון העיר (במקום שבו אותר מגרש "הפועל"). נוסעים, אשר הגיעו ללוד ביום השוק, קיבלו רושם שלפניהם "עיירה חשובה העשירה בקרקע טובה ובגנים פורחים, מעניינת במסורת ההיסטורית שלה ומשמחת בעושרה החומרי".

מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגרפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.