יעדי "מבצע דני"
בשמונה ביולי, שנת 1948 הוצאה הפקודה להפעלת מבצע "דני". מטרות המבצע היו
- הרחקת האיום על אזור תל-אביב מצד כוחות הלגיון, ששכנו בלוד, ברמלה וביהודיה.
- הרחבת הפרוזדור לירושלים, שנוצר בחלקו על-ידי "דרך-בורמה" לאחר כיבוש כפרי האויב בגזרה שממזרח ללטרון.
- העסקת הלגיון בכל הגזרה - מרמלה עד ירושלים - לשם מניעת לחץ על ירושלים.
מטרות אלה עמדו להיות מושגות בשני שלבים
-
השלב ראשון
- כיתור רמלה-לוד.
- כיבוש לוד.
-
השלב שני
- כיתור גזרת לטרון (ולא כיבוש לטרון, כפי שהיה בתוכנית לרל"ר).
- כיבוש רמאללה.
מפקדת "דני" קיבלה בקווים כלליים את תוכנית לרל"ר לכיבוש לוד, דהיינו - כיתור העיר על-ידי שתי זרועות לופתות, האחת מצפון והאחרת מדרום. כאשר תיפגשנה זרועות אלה בבן-שמן, יצא הכוח המתוכנן לכיבוש העיר. הזרוע הצפונית אמורה הייתה להיות משוריינת, ואילו הזרוע הדרומית - מורכבת בעיקרה מחיל-רגלים. ההבדל היחיד בין תוכנית "דני" לבין תוכנית "לרל"ר" התבטא באבטחת אזור הפעולה ממזרח לזרועות הפועלות (כל האזור שבין קולה לבין בן-שמן). יגאל אלון ראה בהבטחת אזור הפעולה ממזרח דרך לתפיסת בסיס תקיפה על לוד מעורפה. בגמר כיבוש לוד ורמלה עתידים היו הכוחות הלוחמים לעלות לעבר רמאללה. כיבושה של זו עתיד היה להתבצע בתנועת מלקחיים על-ידי חטיבת "הראל" בהר, ועל-ידי חטיבות "יפתח" ו"קרייתי" בשפלה. מרמאללה עתידים היו הלוחמים לפנות ל"משולש" ולירושלים.
מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגרפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר.