בטחון והגנה
ב- 29 בנובמבר 1947 הוחלט באו"ם על סיום המנדאט הבריטי בארץ ישראל והקמת שתי מדינות בתחומי ארץ ישראל. ע"פ החלטת האו"ם עתידים היו הבריטים לפנות את הארץ לא יאוחר מה- 15 במאי 1948.
ב- 15 במאי 1948, יום לאחר הכרזת הקמת מדינת ישראל ע"י דוד בן גוריון, פלשו צבאות ערב לארץ ישראל. קרבות עקובים מדם ניתשו בכל החזיתות מיום הפלישה ועד ה- 11 ביוני. רק אז נעתרו הכוחות הלוחמים לקריאת מועצת הביטחון לקיים הפוגה בת חודש ימים. חמור במיוחד היה מצבה של ירושלים, שכן ב- 18 במאי תפס הלגיון עמדות בלטרון ובשער הגיא, ובכך הביא את ירושלים לידי מצור. סכנת ניתוקה של ירושלים מתל אביב הניעה את הפיקוד העליון לרכז את המאמץ העיקרי בפריצת הדרך לירושלים. פריצת הדרך לירושלים היתה כרוכה בכיבושן של הערים לוד ורמלה, שבהן החזיקו לוחמים ערביים בפיקודו של חסן סלאמה. הסכנה שנשקפה משתי הערים הללו היתה כפולה: ראשית הן יכלו לשמש כבסיס לכוחות שיצאו להתקיף את איזור תל אביב; ושנית היה בהן איום על העוברים בדרך לירושלים.
מבצע "דני" היה אחד המבצעים הגדולים של מלחמת העצמאות. המבצע נערך עם סיום ההפוגה הראשונה, בין התאריכים 9-19 ביולי 1948, בתקופה המוכרת כקרבות עשרת הימים. היה זה המבצע הגדול ביותר עד אז ולקראתו רוכז כוח של כארבע חטיבות. במהלך המבצע נכבשו לוד ורמלה, הוסר איום הלגיון הערבי על איזור תל אביב ונכבשו עשרות כפרים ערביים. כ-50,000 ערבים נמלטו מהשטח שבידי ישראל. כן הורחב הפרוזדור לירושלים. המבצע נקרא על שמו של מפקד "מחלקת ההר", דני מס. מאחר שבשלב שני של המבצע תוכנן לכבוש גם את לטרון ורמאללה מוכר מבצע דני גם כמבצע לרל"ר (לוד-רמלה, לטרון-רמאללה).
בסיומו של השלב המערבי של "מבצע דני" נפלו בידי כוחות ישראל עשרות כפרים ערביים. שתי הערים לוד ורמלה חדלו להיות מעוזים של חיילי הלגיון וחדלו לאיים על התחבורה מתל אביב לירושלים. המדינה הצעירה זכתה בנמל תעופה החשוב ביותר ובצומת מסילות הרכבת החשוב ביותר בארץ.
(מתוך: וקרט, אורה, 1977, לוד - גיאוגרפיה היסטורית, הוצאת גומא ועיריית לוד - צ'ריקובר).