לוד: המרכז החדש

לוד: המרכז החדש

בכותרת זו מפרסם השבוע העיתון הכלכלי גלובס במוסף הנדל"ן, כתבת ענק הכוללת עמוד שער מלא עם תמונתו של ראש העיר יאיר רביבו על רקע בניין הנהלת הרכבת החדש בלוד, וכפולת עמודים ובהם ראיון מקיף עמו. כותרות המשנה מחמיאות אף הן, למעשה אחת הכתבות המפרגנות ביותר בלוד ב-15 השנים האחרונות. להלן עיקרי הראיון שערכה עימו העיתונאית שלומית צור:

הוא ישתלט על אדמות המושבים הגובלים בו, הוא יקח את הארנונה של נתב"ג לקופתו ויכריח את האוצר לאפשר לו לקחת מיזמי בנייה היטלי השבחה מופחתים ■ בית המשפט המחוזי כבר בלוד, תיכף תגיע הנהלת הרכבת ואחריה גם גלי צה"ל. לוד משכנת סטודנטים, קולטת את האליטה החדשה ומתכוונת לחזור ולהיות טבורה של הארץ ■  ראש העיר יאיר רביבו נשבע שהוא לא יתן לעיר ליפול שנית: "אנחנו כבר לא החצר האחורית של המדינה, המאבק הבא שלנו הוא להחזיר את נתב"ג ללוד"

"המאבק הבא שלנו הוא להחזיר את שדה התעופה לוד ללוד", מצהיר ראש עיריית לוד יאיר רביבו. "עד שנות ה-80 נתב"ג היה שייך מוניציפלית ללוד, על כל המשתמע מכך. בהתחלה ההכנסות ממנו היו זניחות אבל עם השנים המסחר התפתח, וכשההכנסות גדלו היא הפכה לשטח גלילי שלא שייך לאף רשות מוניציפלית ולא משלמת ארנונה. צריך לשמוע את המספרים כדי להאמין. היום רשות שדות התעופה מגלגלת 3 מיליארד שקל לשנה מנתב"ג, פי 10 מתקציב עיריית לוד שעומד על 390 מיליון שקל. אנחנו ניאבק שלפחות חלק מההכנסות יועברו ללוד".

במשך שנים סבלה לוד מגירעון תקציבי ומחילופי ראשי ערים בקצב שלא היה באף עיר אחרת, עד שנקלעה לוועדה קרואה בראשות אילן הררי, ובהמשך של מאיר ניצן. "הוועדה הקרואה הכי ארוכה בארץ, ואולי גם בעולם", אומר רביבו. "איני מכיר תקדים לוועדה קרואה של שבע שנים". בתקופת מאיר ניצן, כיהן רביבו כמנכ"ל העירייה. "הוא לימד אותי כל מה שצריך, וב-2013 התחלנו את העבודה עם קופה מאוזנת והיום לוד היא אחת מ-10 הרשויות האיתנות".

האתגר הגדול של רביבו הוא לשמור על העיר במצבה זה, וזה אתגר גדול. רביבו סבור שהכסף צריך להגיע מהסכם הגג, שנמצא במו"מ מתקדם עם המדינה, ומהשבת נתב"ג לשטחה המוניציפלי של לוד.

"לוד ספגה את ההגירה השלילית הגבוהה ביותר עם הקמת שוהם ומודיעין. מתוך 60 אלף תושבים, 20 אלף עזבו. שליש מהעיר, השליש מהמעמד הסוציואקונומי הגבוה. היום ההגירה השלילית מצטמצמת, המגזר הדתי לאומי גילה את לוד. כך למשל, הגרעין התורני באלישיב, שבתחילת הדרך קנו פה דירות ב-300 אלף שקל שהיום שוות 1.2 מיליון שקל. ובנוסף, הסטודנטים מזהים את לוד כיעד נוח. איציק שמולי עבר לגור פה, הוא עדיין גר פה, ובעקבותיו באו לגור בעיר 400 סטודנטים, והנתון הכי מעודד הוא שאחד מתוך שלושה סטודנטים נשאר".

"במשך שנים התמרמרו שאין דיור מוזל לחילוניים. רק לציבור חרדי. היום צעירים חילוניים יכולים לקנות דירה במסגרת מחיר למשתכן 4 חדרים ב-800 אלף שקל, ואותה דירה במחיר שוק שווה 1.2 מיליון שקל. כבר הסכמנו שבפרויקטים האלה תהיה תוספת שב"ס ואת הדירות אני מקווה שיוכלו לקנות גם משפרי דיור".

"לפני 10 שנים אפשר היה לעשות הכל בלוד. לבנות איך שרוצים, לחנות איפה שרוצים ולזרוק אשפה איפה שרוצים. היום כשמישהו מספר בעצבים שקיבל דוח חניה בעיר אני שמח. כי אחרי שנים יש חוק וסדר בעיר.

העירייה עתרה לאחרונה לבג"צ נגד משרד הפנים בכדי שיאפשר לה להפחית בעלויות האגרות וההיטלים בפרויקטים, כדי להפוך אותם לכלכליים. "בתקופה שהייתי מנכ"ל, אף יזם לא בא ולא התעניין בפינוי בינוי בעיר", טוען רביבו. "היום יזמים באים, אבל הכלכליות עדיין גבולית. עם קצת שינוי במגבלות אפשר יהיה להוציא אותם לפועל. לוד אינה הרצליה, אבל היא גם לא ערד ובית שאן. הפרויקט הכי מתקדם הוא של עמידר שרוצה לבנות אלף דירות במקום מאה. אני לא אתן יותר מ-800, אבל בינתיים זה תקוע בגלל מחלוקת בין עמידר לבין משרד השיכון".

- אם תוותר על היטלים, מאיזה כסף תקים מבני ציבור?

"לא מדובר בשכונה חדשה על קרקע בתולית. פינוי-בינוי מקימים באזורים שיש בהם כבר שירותים כמו בתי ספר. צריך רק לשדרג את התשתיות. עדיף ציפור אחת משתיים, וגם בעתיד הארנונה שתשולם מהתושבים תחזיר את ההשקעה".

רביבו רואה בשנת 2010 את קו פרשת המים של העיר. "לוד היתה החצר אחורית של המדינה. ב-2010 נתניהו החליט שלוד היא משימה לאומית. הדבר הראשון שקרה שנלחמו פה בכספומטים של הסמים. והדבר השני הוא שבית המשפט המחוזי הגיע ללוד. ההישג הכי גדול שלי כתושב עיר ללא שום תפקיד ציבורי היה שכתבתי לשר המשפטים דאז דניאל פרידמן מכתב על כך שצריך בלוד בית משפט. אני כעורך דין ידעתי שאם מישהו יילך נגד הטבע זה הוא. ובאמת לימים קם פה בית משפט מחוזי. לוד היא העיר היחידה בישראל שיש בה בית משפט מחוזי ואין בה בית משפט שלום. בית המשפט עשה טוב מאוד לעיר. פתאום נפתחו חנויות, פתאום אני שומע על מצוקת חניה, לראות עורכי דין עם עניבות מסתובבים עם טרולי ברחובות זה דבר נהדר.

"גם משרדי הנהלת רכבת ישראל שיתאכלסו בעוד שמונה חודשים בלוד אחרי מאבק ראוי של הממשלה בחיפה זה הישג. לא בגלל הארנונה מהמשרדים, אלא בגלל התרומה לתדמית העיר. תחנת הרכבת תעבור לקומפלקס חדש שבו תהיה הנהלת הרכבת, גם כל האוטובוסים יעברו אליו, והמיקום הישן של התחנה יהפוך לאזור בילוי.

"החדשות הטריות הן שמשרד האוצר הכריע שהחלטת שר הביטחון להעתיק את תחנת גלי צה"ל מיפו ללוד תתוקצב.זה פיצוי על כך שרשות השידור לא מגיעה אלינו, אבל צריך לזכור שלהב 433 יושבת אצלנו, החברה הממשלתית לתיירות, וגם החברה הממשלתית למתנ"סים מגיעה לפה. יש חוק לא פורמלי לגבי לוד ומוסדות מדינה. החוק הפורמלי קובע שמוסדות מדינה חייבים לשבת בבירה ירושלים, החוק הלא פורמלי אומר שמה שלא בירושלים, יהיה בלוד".

- אם מנהלים מו"מ עם האוצר לגבי הסכמי גג, מה על הפרק?

"אנחנו במו"מ עם האוצר להכפלת העיר בעוד 15 אלף יחידות דיור, שמחציתן יגיעו מאדמות מושב ניר צבי ומחציתן מאדמות מושב בן שמן, ומחכים להכרעת ועדת גבולות. במשך שנים המדינה שיווקה הרבה קרקעות ולא נתנה כלום ללוד, הביאה לכאן עולים, משת"פים, חרדים, ולא דאגה לתשתיות. הסכם הגג דורש תיקון של עוולות העבר בהיקף של 5 מיליארד שקל, והכסף שיושקע בהקמת השכונות החדשות יוקצה גם לשכונות הערביות, לעיר העתיקה ולתשתיות תחבורה. לוד נגישה מכל מקום. אבל בתוך העיר הנגישות גרועה ביותר. את העיר חוצים 10 מסילות ברזל וכביש 40, והעיר מבותרת. הולך רגל לא יכול להגיע משכונה לשכונה. מטרת התקציבים לשפר את הנגישות בתוך העיר. לעשות הפרדה מפלסית בין השכונות ולהוסיף כבישים שיקלו על הנגישות מבחוץ. תחנת הרכבת החדשה תהיה באזור התעשייה שיש בו זכויות בנייה לעוד מיליון מ"ר תעסוקה לא מנוצלים. את הסכם הגג מוביל עוזי לוי באמצעות דירה להשכיר ולא משרד השיכון ורמ"י, ואני מאמין שבתוך שלושה חודשים הוא ייחתם".

ראש העיר ממשיך ומדבר בהרחבה על הבנייה הלא חוקית בשכונות הערביות שהתפתחה בעשרות השנים האחרונות ועל התוכניות להסדיר את השכונות הערביות ולהלבין את הקיים "מדובר ב-2,500 בתים לא חוקיים שלא נהרוס לאחר שהמדינה אישרה לפני שנה תוכנית שמאפשרת זאת. זו בנייה מלפני 40 ו-50 שנה, שהמדינה אפשרה אותה. האינטרס שלנו כעיר, הוא שלילד הערבי יהיה מזגן בחדר, ואינטרנט כדי שיוכל לעשות שיעורי בית, ושלא יהפוך לבלדר סמים. הקמנו תיכון בשכונת הרכבת שבתוך שלוש שנים לומדים בו היום 1,200 ילדים. לפני כן לא היה בשכונה תיכון והילדים היו הולכים ללמוד ברמלה אם בכלל. עכשיו אנחנו סוללים לילד הערבי דרך ללמוד בבית ספר, לעשות שירות למען הקהילה אחרי התיכון, להמשיך להשכלה גבוהה ולחזור לחברה כמהנדס".

- כשיש אירועים ביטחוניים במדינה, יש מתיחות בעיר?

"לא. את האוכלוסייה הערבית בלוד מעניינים היבטים אזרחיים. זה מזל גדול, אחרת היו מושכים אותם למסגדים. ביבי התקשר לא מזמן ושאל אותי איך זה ששקט בלוד. אמרתי לו שהדרך שלי היא להסתכל לערבים בעיניים. אני הולך לשמחות שלהם, ולאבל שלהם. אני חובש כיפה, ואני נכנס לגן ילדים ערבי, וקורא לילדים ספר בערבית. בשום בית ספר יהודי בלוד לא למדו ערבית, והנחיתי לשנות את זה וללמד ערבית. וגם הפוך. באף בית ספר ערבי לא למדו עברית ולכן המצב היה שנערים ערבים בוגרים בעיר לא יודעים מילה בעברית. הוריתי לשנות גם את זה וללמד בבתי הספר עברית.