לוד - עיר סטודנטים עם תקווה ועתיד מבטיח

לוד - עיר סטודנטים עם תקווה ועתיד מבטיח

■ בקהילת הסטודנטים בלוד שמחים לשתף פוסט מרגש שכתבה ענבר שגיא שעברה ממש עכשיו ללוד!

"לפני שבוע ויומיים עברתי לעיר לוד. כן כן, עברתי ללוד.  ולפני שאתם מרימים גבה, מכינים את השכפ"ץ ונודרים שלעולם כף רגלכם לא תדרוך בביתי המרוחק והמסוכן - יש לי כמה דברים להגיד. 

הסיפור מתחיל בכלל לפני שנה וקצת, כשעמוס ואני עברנו לגור ביחד בדירה חמודה בגבעתיים. אחרי שבוע קיבלנו את התנור, וממש כמו בסרט אמריקאי הכנו עוגיות והלכנו לדפוק בדלתות השכנים ולהציג את עצמנו. כולם לקחו את העוגיות, אבל לא היה שכן אחד שהזמין אותנו פנימה או שמר איתנו על קשר אחרי המפגש הזה. אני עד היום לא יודעת איך קוראים לזוג שגר קומה מתחתינו, וגם אחרי שנה בדירה לא היה לי נעים לדפוק על הדלת של השכנה ממול ולבקש כוס סוכר. אולי לא בכל הבניינים זה ככה, אבל ככה זה היה אצלנו. 

במהלך השנה הזאת הבנו כמה דברים. הבנו שחשובה לנו קהילה, הבנו שחשובה לנו שכנות טובה, הבנו שחשוב לנו לחסוך כסף והבנו שגם כשאנחנו גרים בגבעתיים אנחנו עומדים בפקקים בדרך לאוניברסיטה. וכל ההבנות והמחשבות האלה הובילו אותנו לחשוב על לוד. 

בעקבות שמועה ששמענו מחברים, התחלנו להתמיין לפרויקט של התאחדות הסטודנטים בלוד, פרויקט שבמסגרתו סטודנטים מכל המוסדות האקדמיים בארץ עוברים לגור בלוד, מתנדבים בה, בונים בה קהילה ומקבלים מלגה מכובדת (מאוד). למזלנו הרב התקבלנו - וזה לא מובן מאליו. 200 מתקבלים מתוך 1000 שהגישו מועמדות - ולא בכדי. לוד נמצאת בצומת דרכים מרכזית מאוד, יש כאן מסביב המון מרכזי תעסוקה, רכבות לתל אביב יוצאות בממוצע כל שבע דקות, ואם בכל זאת החלטתם לקחת את האוטו ייקח לכם בערך 25 דקות להגיע למרכז תל אביב. מעבר לזה השכירות כאן עדיין נמוכה (אמנם עלתה בשנים האחרונות, אבל תל אביבים ששומעים כמה אני משלמת על דירת 3.5 חדרים בקומה שמינית מתחילים לבכות), ובעיקר - הרבה סטודנטים כמונו גם מחפשים את התחושה שהם לא רק חוזרים הביתה לישון, אלא רוצים עוד אנשים להיות איתם חלק ממשהו. 

כמו הרבה דברים בעולם, גם כאן המשפט "אל תסתכל בקנקן אלא במה שבתוכו" תופס חזק. כשאמרתי לאנשים "לוד" הם חשבו על יריות ברחוב, על "כספומטים" ועל פחונים. אבל למעשה המצב לא יכול להיות יותר שונה מזה, וגם אם זו התדמית שנשארה - המציאות נראית אחרת. ההכנה שהתאחדות הסטודנטים עשתה לנו הייתה מעניינת ומעשירה, אבל בעיקר הראתה לנו שהכל בראש - שהעיר הזאת מלאה באנשים מקסימים, ושגם אם לפני כמה שנים היו פה סוחרי סמים (בשכונה מסוימת) ויריות - המצב השתנה לבלי היכר, ומעידים על כך התשואה הגבוהה שבעלי דירות הרוויחו פה וההגירה החיובית לעיר בשנים האחרונות. 

במהלך שלושה ימים השבוע לקחתי חלק בסמינר פתיחת שנה של ההתאחדות לסטודנטים בלוד. היה סמינר מצוין, שחשף אותי לכל האנשים המדהימים שחיים בעיר הזאת ופועלים בה, ואכפת להם כל כך מהמקום שהם גרים פה. החל מאישה מדהימה שפתחה בעצמה בית ספר למגזר הערבי, המשך באנשים שהקימו ועדי שכונות וועדי בתים וכלה בראש עיר שנבחר לפני שנתיים ומאמין בעיר הזאת בכל ליבו. 

וכסיום מושלם לשבוע הזה, ראש העיר הזמין את עמוס ואותי להתארח בסוכה של הוריו. לא, אנחנו לא מכירים אותו. ישבנו בשורה השנייה בשיחה איתו, עמוס שאל שאלה - ומפה לשם ראש העיר החליט שהוא מזמין אותנו לארוחת שישי. חשבנו שהוא צוחק, אבל לאחר השיחה העוזר שלו לקח את הטלפון של עמוס, נתן לנו כתובת ואתמול גם וידא שאנחנו מגיעים. אז אתמול בערב, אני הקטנה ישבתי עם הוריו ואחיו וילדיו ואחייניו של ראש העיר, אכלתי את ארוחת השישי המרוקאית הכי שווה בארץ ושוחחתי עם ראש העיר לוד בלי מעצורים ומחסומים ופוליטיקות, ובגובה העיניים, והיה מדהים. היה מדהים כי אכפת לו מהעיר הזאת והוא מכיר בה כל רחוב, יש לו תכניות לעיר הזאת והוא רוצה שכולם ידעו כמה היא שווה. לא סתם מאז שהוא נבחר עלו מחירי הדירות שהזכרתי מקודם. לא סתם יש הגירה חיובית לעיר. אנשים מבינים שמשהו קורה כאן. אנשים מרגישים שיש מישהו שקם בבוקר ודואג להם. ואחרי שעתיים איתו - גם אני גאה שבן אדם כזה הוא ראש העיר שלי. 

אז נכון, לא הכל מושלם, ויש עוד דרך ארוכה לעשות, אבל זה מתחיל בנו. זה מתחיל בלדעת שלוד היא העיר השלישית הכי עתיקה בעולם (עם רצף ההתיישבות הכי ארוך בארץ), וזה נגמר בלהאמין שעוד שנתיים יהיה פה מוזיאון עתיקות (כי פסיפס לוד שמילא עכשיו מוזיאונים באירופה הוא הפסיפס הכי גדול באגן הים התיכון) ושאנשים יעמדו בתור כדי לראות אותו. 

זה מתחיל בזה שאני עברתי לפה עכשיו, וזה נגמר בזה שאנשים שנמאס להם לשלם סכומים מגוחכים בחודש ועדיין לעמוד בפקקים יבינו שכדאי להם גם לעבור. 

וזה בעיקר מתחיל בזה שאחרי שבוע בלוד עמוס כבר עזר לחברים מהקהילה להעביר מכונת כביסה, אני הרגשתי בנוח לבקש מהשכנים ממול סולם, ואת השבת הראשונה בעיר חגגתי עם ראש העיר, ומכאן - מי יודע איפה זה יכול להיגמר?"

"ענבר כיף לקרוא את זה, ברוכים הבאים לעיר, ותודה לראש העיר המיוחד שלנו יאיר רביבו על קבלת הפנים החמה" מסרו בקהילת הסטודנטים בלוד.